גורן נ' חב' "בא-לגן" יגור בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת ביקרה במשחקייה של קיבוץ יגור, הידוע גם כ - "בא - לגן".

מעבר לדרוש בפסק הדין, אומר כי למיטב ידיעתי והבנתי, "בא לגן" הינו גוף נפרד מהקיבוץ ומופעל על ידי חברה אחרת, ומאחר והצדדים לא העלו בסוגיה זו לא אתמקד בה יתר על המידה.

עסקינן, במקרה פשוט יחסית באשר למרכיביו העובדתיים.

בגן עצמו, קיימת בריכה אשר בה קיימים אבובים אשר מושטים בו בעת, תוך כדי עליה וירידה אשר נעשית משפת הבריכה, בה נמצאים האבובים.

המחלוקת היא האם במקרה דנן, קיימת הייתה רשלנות כלשהיא מטעם מי מהנתבעים, ומהו סכום הנזק.

קראתי היטב את הסיכומים, ואומר, כמובן מבלי לפגוע באף צד אשר בא וניסה לעשות כמיטב יכולתו, בעדותו, ובטוחני כי לא הייתה מטרת שקר לאיש מהעדים. אך, סבירות, נבחנת על ידי בית המשפט ויתכן כי גם טעויות נופלות במהלך השחזור או במהלך ניסיון ההסבר.

לדעתי, העד החשוב ביותר בדיון עצמו היה סרגיי העובד אשר עבד מטעם הנתבעים במקום. ועדותו היא אשר הייתה חשובה לי ביותר על מנת לקבוע את עמדתי, דווקא מהטעם שאין לו עניין בפסק הדין ומהרושם הטוב שהותיר בבית המשפט.

סרגיי, דומני כי ניסה לעשות את עבודתו בצורה הטובה ביותר. ואינני בא אליו בכעס או באמירה שלילית כלשהיא. אך עם זאת, כאשר שמעתי את תיאורו ואת השחזור אשר נערך באולם בית המשפט כמובן במגבלות הקיימות, הגעתי למסקנה כי הגרסה אשר הציג אינה גרסה אשר עומדת במבחן הסבירות והגרסה אשר נחנה בהגנת הנתבעים.

האחד – סבורני כי גם סרגיי עצמו הצביע על אחיזה ביד, בניגוד לגרסה אשר נמסרה על ידי הנתבעים.

עוד סבורני כי ההיגיון המנחה הוא לדידי כי שני מסייעים אינם יכולים להשתלט על מס' נוסף של אבובים, כך שדווקא מעדותו ניתן היה ללמוד כי השליטה בחבל לא יכולה הייתה לגרום לכך כי האבוב אשר מצוי על פני מים יהיה יציב בצורה מוחלטת.

נכון הוא, כי לא כל אדם בעל יכולות שוות. יש אנשים כי העלייה לאבוב קלה להם ,ואילו במקרה דנן, יכול והעלייה לאבוב הייתה קשה לתובעת.

אך עם זאת, תפיסה זו לא כל אדם כאדם אחר הוא, אני סבור כי חובת הזהירות המוטלת על המפעילים חובת זהירות מוגברת לאור הסיכון אשר יכול להיווצר כתוצאה מהעלייה לאבוב והנפילה.

הנתבעת ניסתה להעלות בפניי מס' טיעונים. באשר לעדותו של סרגיי, אני סבור כי עדות זו לא עומדת במבחן המציאות. אינני סבור כי עצם העובדה כי האבוב היה קשור קשירה מצוינת אפילו, אזי, לא ניתן היה להזיזו, או לא ניתן ויצוף ולו ס"מ ספורים כדי לגרום לנפילה. כך גם באשר לאורך החבל, אם כי במקרה זה, אני מקבל את הטענה שטענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הדיון, ולפיכך, לא ייחסתי לה חשיבה רבה, ומשקל רב בפסק הדין.

באשר לשילוט – השילוט עצמו אינו מאיין את הסכנה. מחד, אינני יודע ממתי השילוט. וגם אם קיים הוא ובולט עדיין במקרה דנן, המעשה עצמו, אם המעשה תומן בחובו סיכון, וגם אם הוזהר אדם לכל היותר יש לייחס לו רשלנות מה תורמת, אך בוודאי לא להסיר את האחריות, מה עוד, שאחריות זו, אינה תלויה דווקא במשתמש אלא במפעילים אשר אחראים על המקום.

קראתי את העדויות הן של סרגיי כאמור והן אך אין בהברה פסלות בעובדה זו של התובעת והן של נילי. אכן, קיימות כפי שציינתי במס' פסקי דין סטיות כאלה ואחרות בין גרסה לגרסה לב"כ הנתבעות ציינה את האבחנה בין הגרסה של התובעת לבין הגרסה של חברתה נילי. אכן יכול והדברים לא עולים בקנה אחד שורה שורה, אך נראה לי כי הסיפור במהותו הינו סיפור נכון, הגרסה של התובעת נתפסת בעיניי גרסה אמינה לצורך קביעת האמת המשפטית.

אינני סבור כי מדובר בסיכון רגיל. אכן, נפילה והתחלקות (צ"ל: החלקה) הם בדרך חיים, אך אין מדובר בנפילה או החלקה רגילים, אלא מדובר בעלייה על אבוב אשר נמצא על מים והנפילה ממנו יכול ותהיה בעייתית עד כדי נזק אשר מצריך טיפול רפואי אינטנסיבי. מזלה הטוב של התובעת הוא כי במקרה דנן, לא הסתיים המקרה בנזק אשר הצריך טיפול רפואי רב.

אני סבור כי באשר לטענות הנזק צודקת ב"כ הנתבעים - לא הוכחו בפניי בצורה ממשית ובראיות הפסדים ממוניים.

לפיכך, כל אשר אפסוק הינו בתחום כאב וסבל ולא יותר מכך.

מאחר ומדובר בשבר בכתף אשר אומנם אין עליו חוות דעת שתעיד על קיום נכות, אפסוק לתובעת בגין כאב וסבל סך של 15,000 ₪. מסכום זה אפחית רשלנות תורמת בשיעור 20%, משמע הסכום לתשלום נטו לתובעת הינו 12,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 2,400 ₪.